אתם לא רק לא מודעים — אתם מתאמנים באופן פעיל בדבר הלא נכון
- 26 בינו׳
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: 3 בפבר׳
אנשים אומרים שהם "לא היו מודעים" בזמן הנסיעה לעבודה, המקלחת או שגרת הבוקר שלהם.
הם חושבים שהבעיה היא היעדרות — הם לא היו נוכחים, לא הקשיבו, לא היו מודעים למה שקורה.
אבל זה לא מה שקרה בפועל.
התאמנתם
במהלך עשרים הדקות של הנסיעה לעבודה שבהן "לא היתם מודעים" המוח שלכם לא היה ריק. הוא היה עסוק.
שיחקתם בראש את הוויכוח של אתמול עם בן/בת הזוג. תכננתם מה לומר בישיבה של מחר. חזרתם על שיחה שכנראה לעולם לא תתקיים. דאגתם ממשהו שעלול להשתבש בשבוע הבא.
לא הייתם נעדרים. הייתם מעורבים באופן פעיל – רק לא בנהיגה.
תרגלתם לחיות בעבר ובעתיד. וכמו כל תרגול שאתם חוזרים עליו מדי יום, השתפרתם בזה.
מה המשמעות האמיתית של תרגול
תרגול אינו רק אימונים מכוונים. תרגול הוא כל דבר שאתם חוזרים עליו באופן עקבי.
בכל פעם שאתם מתקלחים תוך כדי שאתם מנסחים בראשכם מייל, אתם מתרגלים חשיבה עתידית.
בכל פעם שאתם אוכלים ארוחת צהריים תוך כדי שאתם עוברים על הבעיות של הבוקר, אתם מתרגלים ניתוח עבר.
בכל פעם שאתם נוהגים תוך כדי שאתם מתרגלים שיחות דמיוניות, אתם מתרגלים יצירת פיקציה במקום תפיסת המציאות.
אתם לא נכשלים בתרגול מודעות. אתם מתרגלים בהצלחה חוסר מודעות — ומשתפרים בזה מדי יום באמצעות חזרה.
החיזוק האוטומטי
מסלולי העצבים מתחזקים באמצעות שימוש. הדפוס שאתם חוזרים עליו הופך לדפוס הפועל באופן אוטומטי.
בזבזתם אולי עשרים אלף שעות (שעה ביום במשך חמישים שנה) בתרגול:
חיים בתרחישים עתידיים דמיוניים תוך כדי ביצוע משימות בהווה
סקירת אירועי העבר תוך כדי התרחשות המציאות הנוכחית
יצירת נרטיבים מנטליים תוך כדי התרחשות החוויה בפועל
עשרים אלף שעות תרגול יוצרות מומחיות.
אתם הפכתם למומחים בלהיות במקום אחר מבחינה מנטלית בזמן שהגוף שלכם מבצע פעולות.
העלות הנסתרת
זה לא רק "להחמיץ את הרגע".
כל חזרה מחזקת את הדפוס האוטומטי. כל מקלחת שבמהלכה אתם מתכננים מחזקת את ההתמקדות בעתיד. כל ארוחה שבמהלכה אתם סוקרים את העבר מחזקת את ההתמקדות בעבר. כל נסיעה לעבודה שבמהלכה אתם מדמיינים מחזקת את העדפת הבדיון על פני המציאות.
אתם לא שומרים על הרגל רע. אתם מאמנים את המוח שלכם באופן פעיל להיקבע לדפוס זה בצורה חזקה יותר מדי יום.
הדפוס הופך להיות כל כך אוטומטי, שאפילו כשאתם מנסים "להיות נוכחים", המוח מייצר מיד תוכן מהעבר/עתיד, כי זה מה שהוא התאמן לעשות במשך עשרות שנים.
מה אתם מתרגלים כרגע
שימו לב למה שקורה בזמן שאתם קוראים את זה.
האם תשומת הלב מופנית למילים, למשמעות המתהווה, לישיבה של גופך, לצלילים בחדר?
או שהמוח כבר קפץ ל: "מה הטעם? איך זה עוזר לי? מה עליי לעשות אחרת?"
חשיבה מכוונת עתיד, הפועלת באופן אוטומטי, אפילו בזמן הקריאה על הבעיה.
זה לא בגלל שאתה מקולקל. זה בגלל שהדפוס כל כך מושרש שהוא פועל ברקע באופן קבוע.
המלכודת העדינה
אפילו ההחלטה "לתרגל מודעות" עלולה לחזק את הבעיה.
אתם קובעים מטרה: להיות מודעים יותר. אתם מודדים את ההתקדמות: האם הייתי מודע היום? אתם מתמקדים בתוצאה: השגת מודעות.
מנגנון מכוון מטרה מופעל — בדיוק הדפוס שחוסם את המודעות.
אתם מנסים להשתמש בחוסר מודעות (התמקדות במטרה) כדי להשיג מודעות. זה לא יכול לעבוד.
ההכרה שמשנה הכל
אי אפשר לבטל עשרים אלף שעות של תרגול ברגע אחד.
אבל אפשר להתחיל לזהות מתי הדפוס פועל.
בנסיעה הבאה לעבודה:
לא "לנסות להיות מודע לנהיגה". זו מטרה אחרת.
במקום זאת: שימו לב מתי המוח קופץ לעבר או לעתיד. פשוט הכירו בכך: "אני נמצא בתרחיש דמיוני, לא במציאות הנוכחית".
ההכרה הזו לא דורשת לעצור את המחשבות. היא רק דורשת לראות שהן מתרחשות.
במהלך המקלחת הבאה שלכם:
שימו לב מתי אתם מתכננים את המחר במקום להרגיש את המים. הכרה: "אני בעתיד, לא במקלחת".
לא שיפוט. לא ניסיון לתקן את זה. רק לראות את הדפוס פועל.
מדוע ההכרה חשובה
בכל פעם שאתם מכירים בדפוס, אתם מפריעים לחיזוק האוטומטי.
הדפוס התחזק כי הוא פועל באופן לא מודע. ההכרה מביאה אותו למודעות.
אתם לא נלחמים ב-20,000 שעות אימון. אתם פשוט לא מוסיפים עוד שעות לאימון.
ובהדרגה — לא באופן דרמטי, אלא בהדרגה — המשיכה האוטומטית לעבר/לעתיד נחלשת כי אתם כבר לא מחזקים אותה באופן לא מודע בכל יום.
תפקידה של המסגרת
ארבעת העקרונות אינם עוסקים בהשגת מודעות. הם עוסקים בזיהוי דפוסים ספציפיים החוסמים אותה:
האם אני מנסה לשלוט במה שאיני יכול? (תשומת לב כלואה בתוצאות עתידיות)
האם אני מגיב באופן אוטומטי? (אין פער, אין מודעות)
האם אני נמצא במציאות הנוכחית או בתרחיש דמיוני? (היכן ממוקמת תשומת הלב בפועל?)
אלה אינם תרגולים שיש להוסיף. אלה הכרות במהלך מה שאתם כבר עושים, המפריעות לאימון האוטומטי שאתם מבצעים מבלי לדעת.
התחילו כאן
מחר בבוקר, במהלך פעילות שגרתית אחת, פשוט שימו לב: האם התודעה נמצאת בנרטיב העבר/עתיד, או במציאות החושית הנוכחית?
לא כדי לתקן את זה. רק כדי לראות את זה.
תרגלתם להיות במקום אחר במשך עשרות שנים. הכרה אחת לא תבטל את זה.
אבל היא מפסיקה להוסיף לאימון. וכאן מתחיל השינוי.
זהה דפוסים הפועלים באופן אוטומטי. זיהוי זה מפריע לחיזוק הלא מודע.
תגובות